מה עושים עם הכעס העצום הזה? – חלק ב'

עוצמת הכעס שלנו על האחר קשורה לכאבי העבר

בפוסט הראשון, שעסק בנושא הכעס העצום שבתוכנו, טענתי שכעס, שנאה ונקמה 
הם רגשות השומרים עלינו מפני רגשות עמוקים יותר של כאב גדול ופחד.
הסברתי שאם נזהה את הרגשות הראשוניים האלה, שמקורם בילדות המוקדמת שלנו,
נוכל להבין את עצמנו ואת האופן שבו המערכת הרגשית שלנו מופעלת ומשפיעה על התנהגותנו כיום.
ההבנה הזאת תאפשר לנו ליצור שינוי ולשפר את איכות חיינו.

עוצמת הכעס שלנו על האחר (לרוב אדם קרוב ביותר) איננה תלויה ישירות במה שהוא גרם לנו,
אלא בזיכרונות עבר כואבים, שאנחנו נושאים עמנו בתת המודע שלנו.
אנחנו למעשה משליכים את הכעס שלנו על האחר ומפרשים את מעשיו כפגיעה קשה ומכוונת בנו,
בעקבות דברים שחווינו בעבר.
לכן, כאשר נדע מהו "המתג הרגשי", שמפעיל אותנו באמת,
נוכל להגיב מתוך בחירה מודעת ולנהל מערכות יחסים נעימות, רגועות וטובות יותר.

כיצד משפיע עלינו כיום הכאב שנצרב בתוכנו בילדותנו?

במטרה להבהיר את הנקודה המעניינת הזו אספר לכם סיפור מחדר האימון.
ברגע שזוג ההורים נכנס לחדר הרגשתי שמשהו אינו כשורה.
הבחנתי במתח שביניהם, בשפת הגוף הסגורה שלהם, בקושי.
כששאלתי לשלומם הם ענו שהכל בסדר אבל ידעתי שהכל ממש לא בסדר.
לאחר שיחה קצרה סיפר לי האב, שאשתו פגעה בו בצורה חמורה
והעליבה אותו והוא כועס עליה מאד.
האישה מצדה אמרה שאמנם היא אמרה את הדברים שהוא ציין,
אבל זה לא מצדיק תגובה כל כך קשה מצדו והיא לא מבינה מה עובר עליו.

המקרה שהיה כך היה.
ההורים ישבו בגינה עם ילדיהם וכמה חברים.
האב דיבר עם אחד החברים, וזה התפתח לוויכוח קולני, שבו החבר צועק ומגדף את האב.
האב, שנמאס לו מההתנהגות הבוטה של החבר, אמר לו שהוא מדבר לא לעניין,
דבר שהרגיז מאד את החבר וגרם לו להקצין את התנהגותו.
האם, שהגישה באותו זמן כיבוד, אמרה לאב, שהוא לא היה צריך לומר כך לחבר
("תראה למה גרמת!").
האב נפגע מאשתו עד עמקי נשמתו ומאז לא דיבר אתה מרוב כעס עליה.

לאחר בירור העניין הסתבר שמה שהכעיס במיוחד את האב הייתה העובדה
שאשתו העירה לו מול הילדים והאורחים
(מה עוד שהוא הרגיש צודק מול התנהגותו הבעייתית של חברו).
הוא הרגיש חסר אונים, מושפל וחסר ערך.
כשביקשתי ממנו שייזכר במקרה שקרה כשהיה ילד, אשר בו הוא הרגיש רגשות דומים,
הוא נזכר בסיפור שבו הוכיחה אותו המורה מול כל התלמידים כשהיה בכיתה ו'.
כשביקשתי ממנו להיזכר באירוע מוקדם יותר, הוא עצם את עיניו ונזכר במשהו כואב
שקרה כשהיה בן 4.
הוא עשה את צרכיו במכנסיים, אימו התרגזה עליו מאד,
הוציאה אותו לחצר ורחצה אותו בכעס, לעיני כל השכנים…

החוויה המשפילה נצרבה בתוכו.
כך, בכל פעם שמעירים לו או מביכים אותו בציבור, מול אנשים, עולה בו הכאב הישן,
מציף אותו וגורם לו לתגובה קשה, חסרת פרופורציה לאירוע עצמו.

התמודדות עם הכעס בעזרת בהירות רגשית ואהבה

האב התרגש והיה מופתע מאד כאשר הבין מה עובר עליו כשפוגעים בו בפומבי
ולמה הוא כועס כל כך.
התובנה הזאת מאפשרת לו כיום להיות מודע ל"מתג" שמפעיל אותו,
והוא מסוגל כיום להפריד בין המקרים שהוא מתמודד אתם לבין הכאב הישן שהוא נושא.
כך הוא שולט בתגובותיו, אינו נפגע ואינו פוגע, כפי שהיה בעבר.
הוא יצא לחופשי במובן זה.

הדרך להתמודד עם הכעס העצום הזה היא להקשיב לעצמנו ולייצר "בהירות רגשית".
עלינו להתחבר לרגשות הראשוניים האמיתיים שלנו, הנמצאים בעומק נשמתנו.
כילדים צעירים, דחקנו אותם פנימה כי לא יכולנו לשאת את הכאב והפחד.
"הילד הפנימי" הכואב שלנו אמנם שייך לעבר הרחוק, אבל באירועים מסוימים בחיינו,
הוא עולה כועס, פגוע, מפחד, נזוף, מאוים ומושפל.
לכן, חשוב שנבין מאיין זה מגיע, למה אנחנו כועסים כל כך ולמה אנחנו מתנהגים כך.

הבשורה הטובה היא שכיום, כשאנחנו כבר מבוגרים והורים בעצמנו,
אנחנו יכולים לתת אהבה לאותו "ילד פנימי" שבתוכנו,
בעזרת "ההורה הפנימי" שקיים בתוך כל אחד מאיתנו.
כיום אנחנו יכולים לשחרר את ההשפעה של הכאבים הישנים האלה עלינו.
אנחנו יכולים לעצור כשאנחנו חווים שמישהו (או משהו) מעלה בנו כעס או כאב,
להיות מודעים לתגובות האוטומטיות שלנו (הנובעות מפצעי העבר),
לחשוב על האפשרויות העומדות בפנינו,
לבחור באחריות את התגובה המתאימה לנו ביותר (שתשרת אותנו בצורה הטובה ביותר)
ולפעול לפיה.

זה אפשרי וזה משנה חיים!

בפוסט השלישי בנושא אציג כמה דרכים כדי לזהות את כאבי העבר ולהתמודד עמם.